איך לומדים בדרך מנדל
אחת ממטרותיה המרכזיות של דרך מנדל היא ליצור נקודות משמעותיות של מפגש ושיחה בין בני אדם, בין אדם לעצמו, בין אדם לסביבה ובין אדם לידע, לתהייה או מחשבה.(1) כדי להפוך את המפגשים והשיחות למשמעותיים דרושים מרחב, פניות, רצון וגם אופני למידה שיאפשר למשהו חדש להתרחש.
כפי שנובע מתפיסת המנהיגות שלנו, הלמידה בדרך מנדל היא חלק מתהליך פיתוח מקצועי שמנהיגות ומנהיגים מוכרחים להמשיך בו לאורך חייהם המקצועיים. אופני הלמידה משקפים את אבני הבניין המרכזיות של תפיסת המנהיגות – שילוב בין תיאוריה ומעשה, לימודי פילוסופיה ורוח, היכרות מעמיקה עם השדה, חתירה לשיתופי פעולה – ומחזקים אותה. לצד זאת, אופן הלמידה בדרך מנדל נובע גם מהידע הרב שנצבר אודות למידת מבוגרים והתנאים המיטביים המקדמים אותה.
תרגום רעיונות למעשים ומעשים לרעיונות: אבן יסוד בתפיסת המנהיגות של מנדל היא השילוב יחד בין רעיון ומעשה וההנחה כי חזון, בהגדרתו, כולל תיאוריה ומעשה גם יחד. התרגום בין התיאוריה לבין המעשה הוא אמנות מורכבת. הוא מחייב את קיומו של דו שיח פורה בין פילוסופים או תיאורטיקנים בתחומי הדעת השונים, לבין פרקטיקנים וכן מענה על שאלות קשות אודות משמעותם של רעיונות, זיקתם למציאות והיתכנותם היישומית. בשיחה מעין זו רעיונות מתבררים ומתעצבים כך שיתאימו בצורה טובה יותר למציאות כפי שזו מוכרת לאנשי המקצוע בשדה; ומן העבר השני, אנשי השדה נחשפים לרעיונות שבמבט ראשון עשויים להישמע בלתי מציאותיים. המעבר ממילים ורעיונות הכתובים על דף לפעולות ומעשים המתרחשים במציאות פירושו לנסות, ללמוד מטעויות, לנסות גישה חדשה, להיכשל ואז לנסח מחדש את הרעיון המקורי לאורו הניסיון המצטבר. תהליכי הלמידה בדרך מנדל מציעים לבוגרות ולבוגרים להמשיך ולפתח את חזונם החינוכי באמצעות המשך תהליכי תרגום בין רעיונות למעשים.
התמקצעות מתמדת: פיתוח העמדה, הזהות והמעשה המנהיגותי הם תהליכים מתמשכים ומשתנים לאורך החיים המקצועיים, המושפעים גם מניסיון נצבר וגם מצרכים המשתנים כתוצאה משינויים במסלול המקצועי. יתרה מזאת, בעולם שבו בעיות חברתיות אינן מתנהלות יותר על פי קווים ישרים ופשוטים ואינן נענות לקשרים ישירים וברורים של סיבה ותוצאה, מנהיגות ומנהיגים מוכרחים להמשיך להיות בתהליך למידה מתמדת את השדה שבו הם פועלים ועליו הם רוצים להשפיע.
לכן, מנהיגות אחראית בעת הזו מאמצת עמדה למדנית ועושה מאמץ מתמיד להתעדכן ולהכיר גישות וזרמים מרכזיים במחקר ובשדה, ללמוד מודלים שונים בארץ ובעולם, להשתתף בכנסים וימים מקצועיים ולחשוב באופן ביקורתי על העמדות והפעולות שהיא מקדמת בעולם.
תהליכי הלמידה בדרך מנדל שואפים להביא לבוגרות והבוגרים את הידע המתקדם ביותר בתחומי הליבה של הקרן וכן מעודדים את הבוגרות והבוגרים לבסס את חזונותיהם החברתיים – הכוללים, כאמור, רעיונות ומעשים – על נתונים עדכניים, על היכרות עם מודלים דומים ועל הבנה מעמיקה עם השדה.
למידה ומעשה מבוססי בעיות: למידה היא אפקטיבית יותר כאשר היא רלוונטית לבעיות אמתיות בחיים האמתיים. ככל שהלומדים משתכנעים שתוכן הלמידה יסייע להם לפתור בעיה אמתית שהם מתמודדים עמה בחייהם המקצועיים, כך הלמידה שלהם תהיה יעילה מועילה יותר.
ניסיון וידע קודמים הם שני משאבים עשירים בתהליך הלמידה. חלק חיוני בכל תהליך למידה הוא חילוץ הידע והניסיון של המשתתפים ושימוש בו ליצירת תמונה שלמה ומורכבת יותר. סימולציות, חקרי מקרה ופתרון בעיות משותף מסייעים בחשיפת ידע שלעיתים הוא סמוי ולעיתים שקוף.
מגוון נקודות מבט – אינטרדיסציפלינריות: אינטרדיסציפלינריות היא גישה ללמידה שיוצאת מנקודת הנחה שדרושה שיחה בין מספר תחומי דעת על מנת לתת מענה הולם לבעיות שסובבות אותנו. בעולם של היום, קשה עד בלתי אפשרי לנקוט בצעדים משמעותיים ורלוונטיים על בסיס נקודת מבט מקצועית אחת. שילוב תחומי הדעת ונקודות המבט מחייב בדיקה מתמדת של הנחות יסוד ומושגים בסיסיים בכל אחת מן הדיסציפלינות. מעבר לתרומה הייחודית של נקודות המבט השונות, עצם החשיפה אליהן מחייבת מנהיגות ומנהיגים לגמישות מחשבתית.
חתירה לביצוע וליישום: לצד השאיפה להרחיב ולהעמיק את ידיעותיהם של הבוגרות והבוגרים, הלמידה בדרך מנדל חותרת להיות כזו הקשורה ומכוונת ליישום וביצוע. החתירה ליישום תומכת בגשר שבין ידיעה לבין עשייה, כלומר של תרגום התיאוריה לפעולה. השאיפה ליישום וביצוע מתרחשת גם במהלך הלמידה עצמה באמצעות תוצרים המוגדרים מראש על ידי מוביל הקבוצה או על ידי הקבוצה עצמה, וגם בצורת יישומים ארוכי טווח במציאות.
פדגוגיה של ערעור: למידה היא תהליך מתמשך של חקירת העולם ושאילת שאלות בדרך להבנה טובה יותר. חלק בלתי נפרד מתהליך זה הוא גם היכולת להטיל ספק במה שהוא, לכאורה, מובן מאליו וברור ולערער על מה שהן, לכאורה, הנחות יסוד מוצקות. הערעור מכוון לטלטל את הלומדים כדי לאפשר להם להתבונן מחדש במה שעם הזמן הופך להיות שקוף, בנקודות העיוורון שלהם ודרך נקודות מבט אחרות. ערעור מן הסוג הזה הוא חיוני להתפתחותה ולהשתמרותה לאורך זמן של חשיבה ביקורתית שעניינה פירוק ובנייה מחדש.
רפלקציה: רפקלציה מתרחשת לעיתים קרובות באופן טבעי וביחס לאירועים שונים בחיינו, אישיים ומקצועיים. בזיקה לתהליך של פיתוח מקצועי הכולל למידה ויישום, רפלקציה חשובה במיוחד שכן היא מבקשת מאיתנו להעריך באופן ביקורתי את האופן שבו אנו מתפקדים בהקשר המקצועי; למשל, כיצד ביצענו משימה, התמודדנו עם מצב מסוים או את האינטראקציה שלנו עם אחרים. לפיכך, רפלקציה מאפשרת לנו לחשוב באופן מובנה ומונחה על מעשינו וללמוד מהם לטובת שינוי ושיפור. בנוסף, רפלקציה מאפשרת לנו להתבונן לא רק על מעשינו אלא גם לנסות ולחשוב למה.
פומביות: בעולם של בעיות סבוכות פתרון בעיות מחייב גם שיתופי פעולה בין שחקנים מרובים. חלק מרכזי בתהליך זה יש לנגישות לידע ולשיתוף בתוצרי למידה. בדרך מנדל אנו שואפים לכך שתהליכי הלמידה השונים יניבו תוצרים ויישומים מעשיים ולצד זאת יתועדו ויתרמו למאגר ידע מצטבר. הפומביות בדרך מנדל תבוא לידי ביטוי גם בהפצת ידע באמצעות מגזין דיגיטלי וכן באמצעות אירועים לכלל הקהילה שייעודם הוא שיתוף בתוצרים.
(1) על תפיסת החינוך כמפגש ראו: ע. זהבי (2009). "הבה נדבר על מפגש," בתוך: י' שורק וש' ויגודה (עורכים), חותם שלמה: מאמרים לזכר שלמה (סימור) פוקס פרי עטם של בוגרי מכון מנדל למנהיגות, ירושלים: קרן מנדל וכתר.
