אינטלקטואליות מגשימה: הליבה של תפיסת פיתוח המנהיגות בדרך מנדל
דרך מנדל היא מסעם הערכי והמקצועי של כלל בוגרות ובוגרי תכניות הקרן. המסעות הם אישיים ומרובים. כל אחד ואחת מההולכים בדרך בוחרים את מושא ההשפעה והשינוי שהם רוצים להוביל בעולם. זוהי תפיסה פלורליסטית של שינוי אשר נמנעת במכוון מנקיטת עמדה לגבי תוכן המעשה המנהיגותי. משלימה אותה תפיסת פיתוח המנהיגות של דרך מנדל, המניחה עקרונות בדרך ליישומם של חזונות חברתיים של שינוי. תפיסה זו מניחה שמנהיגות מגלמת בתוכה שילוב של חשיבה, ידע ומעשה ועל כן ההולכים בדרך מנדל עסוקים כל העת בהגשמה ובזיקוק הפנים הרעיוניים והערכיים שלה. לכן, ההולכים וההולכות בדרך מנדל הם אינטלקטואלים מגשימים.
הנחת היסוד של תפיסת המנהיגות שלנו היא שמנהיגות היא מעשה של התערבות בעולם זאת, מכיוון שהיא שואפת להשפיע על בני אדם ועל המציאות.. ומכיוון שמנהיגות פירושה התערבות, מוטלת על מנהיגות ומנהיגים החובה המוסרית והאחריות המקצועית להצדיק את ההתערבות, לנמקה ולשקול כל העת האם היא מתאימה, האם היא משיגה את מטרותיה, כיצד ניתן לשפרה. מנהיגות ומנהיגים השואפים לחולל שינוי מושכל ומנומק ומוסרי מוכרחים להיות מסוגלים לענות על השאלה 'מדוע זה רעיון טוב?' בנוגע לכל התערבות שלהם בעולם. המשותף אם כן למנהיגות ומנהיגים בדרך מנדל הוא האופן השיטתי והמקצועי שבו הם ניגשים אל הרעיון ואל המעשה המנהיגותי.
עקרון ראשון בתפיסת המנהיגות של דרך מנדל הוא שההצדקה והנימוק למעשה ההתערבות מוכרחים להתבסס על עקרונות תיאורטיים. כוונות טובות אינן מספיקות. גם הרגל לא. אפילו לא הצלחה בשטח. על אף שאלו מהווים לא פעם בסיס להצדקתם של מעשים חינוכיים, הרי שעבור אנשי מקצוע תשובות אלו אינן יכולות להיחשב כנימוקים בעלי תוקף. אינטואיציה איננה שיטה. החלטות מקצועיות המתקבלות ביום-יום מוכרחות לנבוע מתיאוריה, ולחזור אליה; מנהיגות ומנהיגים מוכרחים לנוע כל העת בין היומיומי לבין התמונה הגדולה, הפילוסופית והעקרונית.
העיקרון השני נגזר מן הראשון וקשור אליו. כדי לנמק ולהצדיק את המעשה המנהיגותי באופן תיאורטי, מנהיגות ומנהיגים מוכרחים להקדיש זמן רב ללימוד ולחקירה של שאלות מסוגים וגדלים שונים. אלו מסייעות בידם לברר ובהמשך גם להעריך את התערבותם ואת השפעתה. השאלות נעות משאלות פילוסופיות גדולות ועקרוניות (מהם חיים ראויים? מהו ידע?), ועד שאלות המבקשות להעריך את תוצאותיו של מעשה חינוכי מסוים (האם תכנית הלימודים הועילה? האם תוכננה כראוי? האם השיגה את יעדיה?). בתווך, מנהיגות ומנהיגים מתלבטים בשאלות כגון: מהי החברה האידיאלית? מהם העקרונות שלאורם היא פועלת? מהו האופן הנכון ביותר ליישומם?
העיקרון השלישי מתייחס למציאות שבה מנהיגות ומנהיגים שואלים שאלות ואשר עליהם הם רוצים להשפיע. כלומר, למרות אופיין האוניברסלי של השאלות, ההקשר המסוים שבו מתרחש מעשה המנהיגות חיוני לניסוח התשובות.
מנהיגות ומנהיגים פועלים בתוך שני הקשרים מרכזיים (לפחות): ההקשר המקצועי וההקשר החברתי-ערכי. בזיקה להקשר המקצועי, מנהיגות ומנהיגים מוכרחים לעשות מאמץ מתמיד לפתח ולעדכן את הידע המקצועי שלהם אם הם רוצים שמעשי ההתערבות שלהם בעולם יהיו משמעותיים, מחדשים ורלוונטיים. רעיונות, טובים ככל שיהיו, מוכרחים להיבחן גם לאורם של רעיונות דומים שכבר נוסו, כאן או בעולם, ויש לעשות מאמץ מתמיד ללמוד גם מניסיונות דומים, ממחקרי הערכה ומניסיונם של אחרים על מנת לא לשוב ולבצע את אותן טעויות. בהקשר החברתי, עליהם לפעול בזיקה לחזונות חברתיים ממשיים או מדומיינים המגדירים את השאיפות והאידיאלים של החברה. עליהם לתת את הדעת לרעיונות ולערכים השולטים בחברה, במיוחד כאשר אלו מתנגשים עם הערכים שהם מבקשים לקדם. המפגש בין שני ההקשרים האלו – בין האיכות המקצועית לבין ההקשר הערכי הוא ההזדמנות הגדולה שעומדת בפני מנהיגות ומנהיגים אשר רוצים להוביל שינוי.
מקום מיוחד בתהליך ההתמקצעות של מנהיגות ומנהיגים שמור ללימודי הרוח והאמנות. עולמות הרוח והאמנות מהווים מעין ארכיון של האנושות האוצר את האופנים שבהם אנשים תפסו עצמם בעבר ואת מה זה אומר להיות 'אדם' במרוצת ההיסטוריה ולפתח אמפתיה לנקודות מבט אחרות, לתרבויות רחוקות ולערכים אחרים. בנוסף, חקירה פילוסופית אנליטית מאמנת את האדם לבודד, להבחין ולהתמודד עם מגוון וריבוי פנים ועם פרספקטיבות שונות ומתנגשות.
העיקרון הרביעי קשור לסוג הבעיות שמנהיגות ומנהיגים בעת הזו מתמודדים עמן. שכן היכולת להתבונן על סוגיה ממגוון פרספקטיבות וממספר דיסציפלינות חשובה במיוחד בעולם של בעיות נבזיות ומערכות מורכבות, קל וחומר בעולם שבו מושגים כמו רציונליות ואמת משתנים. עולם הבעיות הנבזיות מחייב גם הכרה בכך שאנו חיים בעולם שבו שינוי ופתרון בעיות מחייב הידברות מתמדת בין אנשי מקצוע ובעלי עניין אחרים הפועלים בשדה וחתירה לשיתופי פעולה. פתרונות רלוונטיים ובני קיימא נובעים אם כן הן ממהלך של רצוא ושוב בין תיאוריה לפרקטיקה והן מתוך רשת איתנה הנוצרת כתוצאה מהצטלבותן של נקודות מבט מרובות.
לסיכום, אנו מאמינים שיישומם של חזונות גדולים כרוך ותלוי ביכולת של מנהיגות ומנהיגים לנוע כל העת מהתמונה הגדולה לאחרון הפרטים, בין רעיונות גדולים לצעדים קטנים ומדודים במציאות, ולהבין את הזיקות וההשפעות ההדדיות ביניהם.
